ימי בין המצרים בעיצומם והיום מתחדש עלינו ראש חודש אב. דוד גדנקן עם 10 דברים שרציתם לדעת על חודש מנחם-אב.

א. חודש אב הינו החודש האחד עשר במנין לוח השנה היהודי המתחיל בחודש תשרי. חודש אב הינו החודש החמישי במנין החודשים שהיה נהוג בימי בית ראשון, שנה שהחלה בחודש ניסן. תמיד חודש אב יהא בן שלושים ימים.

ב. שמו של חודש אב, כפי שלמדנו על שמות חודשים רבים, מקורו בגלות בבל ובשפה האכדית. השם הינו אבו (הכתיב אב והאות ב מנוקדת בקובוץ). המשמעות של המילה אבו: "קנים". החוקרים סבורים כי השם ניתן כי זהו החודש בו נהגו אבותינו לקצור הקנים לצרכים שונים. תנא דמסייע לסברה זו היא הגמרא במסכת תענית (לא) "רבה ורב יוסף דאמרי יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה תניא רבי אליעזר הגדול אומר כיוון שהגיע חמישה עשר באב תשש כוחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה". דהיינו חודש אב עד לאותו יום היו כורתים בו קנים למערכה.

ג. המילה אבו הינה גם בשפה הפרסית העתיקה ושם פירושה "אש". המשמעות במקרה זה לשם החודש היא החום הכבד השורר בתקופה זו של השנה.

ד. בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בתל גזר, נתגלה לוח עברי עתיק, שחודשי השנה קרויים ברובם על תקופות חקלאיות. שמו של חודש אב בלוח גזר הינו "ירח קץ", הכוונה לחודש בו אוספים את פרי הקיץ.

ה. כשברכנו את החודש אמר שליח הציבור חודש "מנחם אב" יהיה ביום וכו'. להוספה של השם מנחם לשם החודש אב ישנן סיבות שונות. חודש אב נחשב לחודש של פורענויות בתולדות עמנו כשהשיא הוא כמובן יום חורבן הבית. הוספת המילה מנחם הינה תקוותנו כי הקב"ה ינחמנו בחודש זה.

ו. גרסה נוספת להוספת השם מנחם-אב היא האגדה התלמודית והמסורת הקבלית היא כי משיח צדקנו, שאחד מכינויו הוא מנחם, יוולד בתשעה באב. כיוון שאנו מייחלים כל כך לבואו הוסיפו שמו לחודש החורבן.

ז. המשנה במסכת תענית (פרק ד' משנה ו') אומרת "בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר. משנכנס אב ממעטין בשמחה". למרות מה שאמרה המשנה בימי קדם נחשב חודש אב לאחד החודשים הטובים בשנה, מדוע? זהו החודש בו בוצרים הענבים וקוטפים בו את פירות הקיץ ואלה היוו מקור שמחה עד שהחלו צרותינו.

ח. יש הרואים בשם החודש אב ביטוי של מצב חיובי בלשון הקודש. אלה הסוברים כך חושבים שבגלל החיוב שבשם אב, אין צורך להוסיף השם מנחם. מהו החיוב שבשם? ההסתמכות היא על דברי חז"ל "דרכו של אב לרחם וכו'? שאלו חכמים והלא דרכה של אם לנחם מה הרבותא באב? התשובה כי שורש הענין ברוחניות הוא, הרחמים נובעים מן האב והנחמה היא מן האם. הקבלה סוברת כי הנחמה מבטלת האבל והרחמים מבטלים את הצרה מעיקרה. לכן השם אב הינו הצד החיובי, צד הרחמים.

ט. בחודש אב, אנו מחמירים עם עצמנו בעיקר בתשעת הימים הראשונים. רוב הציבור אינו אוכל בשר ואינו שותה יין ומסתפק במאכלי חלב. לגבי חלק מעדות המזרח הם נמנעים ממאכלים אלה רק ממוצאי השבת שלפני הצום. אין עורכים שמחות בימים אלה, פרט לקיום מצוות ברית המילה שגם בה ההיתרים הם בעיקר לאבי הנילוד ולסנדק. הנוהג שאין ללבוש בגדים חדשים וכביסת הבגדים נדחית לאחר הצום. השנה צום ט' באב נדחה משבת ליום ראשון ואחריו וקיימות הלכות ברורות למועד קריאת מגיל איכה ואי לבישת הסנדל. החומרות הנהוגות תקפות עד לאחרי הצהריים של היום שלאחר הצום, כיוון שאודי הבעירה של בית המקדש נמשכו עד לצהרי י' באב.

י. בחודש אב ישנם תאריכים חשובים עד מאד בתולדות עמנו. ברצוני להתחיל דווקא באירוע המשמח ביותר. הגמרא במסכת תענית (ל) אומרת: "תנן התם אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו" בהמשך הגמרא הסביר רב יהודה ואמר שמואל:"יום שהותרו שבטים לבא זה בזה". יום שמח נוסף הוא ד' באב היום בו החל נחמיה בבנית חומות ירושלים. תאריכים נוספים בעלי חשיבות בחודש אב הינם: א' באב יום פטירת אהרן במדבר ובתאריך זה עלה עזרא הסופר לירושלים. ה' באב הינו יום פטירתו של האר"י הקדוש ראש מקובלי צפת. ועוד ועוד.

כשמזכירים בבית הכנסת על מועדי הצום וזמני קריאת מגילת איכה, נוהג הגבאי להכריז הצום יתקיים במקרה ומשיח צדקנו לא יגיע עד אז. נישא תפילה כי יבוא הגואל מיד ויפוך אבלנו לשמחה ולששון בבניית ירושלים ובו בית מקדשנו.